העיתון האלקטרוני לתדמית ושפת גוף
העיתון האלקטרוני לתדמית ושפת גוף
 



אילה וייס
האמיתי והנראה לעין - דמות, תדמית ומה שביניהן
מאת: אילה וייס - בבצ'יק



"בדרך כלל מסתכלים בקנקן, ולא במה שיש בו. מעטים בלבד מתבוננים לעומק ואנשים רבים שופטים על פי מראה עיניהם בלבד. זה לא מספיק להיות צודק אם למראית עין אתה טועה".

     באלטאסר גרסיאן (1658-1601)
     סופר ופילוסוף ספרדי

נושא התדמית האישית ושפת הגוף זוכה לאחרונה למודעות הולכת וגוברת, נערכות סדנאות ומקצוע יעוץ תדמית נרכש בבתי ספר. לכאורה נראה כי המהות האמיתית שלנו הולכת ונעשית חסרת חשיבות ובמקומה מודגשת האנושיות המשחקת: "כל העולם במה ואנחנו שחקנים".
עד היום הסתפקנו בהתנהגות עפ"י האישיות שלנו. פתאום מלמדים אותנו איך להתלבש, איך לדבר ואפילו איך להניע את גופנו, ממש כפי שמייצרים רובוטים.

ניתן להבחין כאן בשני מושגים: תדמית ודמות. הראשון הוא הרושם שאחרים מקבלים בגין כל מיני סימנים חיצונים שהאדם מקרין: לבוש, דיבור, שפת גוף וכד'. השני הוא המהות האמיתית שלו.

לדוגמא: בחור צעיר, משכיל ושאפתן, מגיע לראיון עבודה בלבוש מרושל, לא מגולח, ונועל סנדלים. הרושם הראשוני שהוא מקרין בלבושו יהיה הדבר הראשון שישקל במועמדותו למשרה. כישוריו ילקחו בחשבון רק לאחר מכן אם בכלל.
אישה שמנהלת אורח חיים דתי, לובשת מכנסיים וראשה גלוי - יש לה תדמית (מראה חיצוני) של חילונית אך דמות של דתית, ונראה כי לתדמית שלה יש יכולת השפעה הרבה יותר משמעותית על הסביבה מאשר למהות האמיתית שלה.
בני האדם הורגלו לסממנים חיצונים כדי לקטלג כל אחד ואחד עפ"י אמונתו, עיסוקו ודרך חייו. כך גם מתחילים להיווצר סטיגמות, אך זה כבר נושא אחר לדיון.

עולם התדמית נועד מלכתחילה לשרת אינטרסים בעסקים ובפוליטיקה.
עולם העסקים נמשל לבמה והעוסקים בו נוהגים כשחקני תאטרון. כשחוזרים הביתה לחיק המשפחה, רק אז למעשה מסירים את כל המסכות. וכאן נשאלת השאלה האם איש עסקים או פוליטיקאי צריך להתנהג כפי שהוא מחויב או כפי שהוא מרגיש ברגע נתון ?
אם נבחן את הדברים לעומקם, נאלץ להודות כי לא היינו רוצים לראות פוליטיקאי שמופיע על מסך הטלוויזיה בהופעה מרושלת ולא היינו מקבלים שאנשי שרות לקוחות בחברה מסוימת יטרקו לנו את הטלפון כי היום אין להם מצב רוח לשרת.
בראיון עבודה אנחנו נדרשים להתלבש ולהתנהג בצורה מכובדת, אחרת לא יקבלו אותנו לעבודה גם אם כישורנו מתאימים מאוד. כך שחייבים להבין שתדמית היא ייצוגיות והיא חלק מחיינו מחוץ לבית.

אך לא רק בעסקים נדרש רושם ראשוני ותדמית אפקטיבית. גם בהיכרויות לרוב יש רק הזדמנות אחת להקרין רושם ראשוני. אבל חשוב להבין שאם ההצגה הראשונית של האדם שפגשתם הייתה מלהיבה והוא בכלל לא כזה, מה שבטוח הוא שלאורך זמן "הרושם הראשוני" לא יחזיק מעמד והוא יתגלה במלוא "מערומיו".
אמרו חז"ל: "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו". כבר בתקופתם היה קיים חשש שאנשים ישפטו ויעריכו אדם לפני שיעמדו על טיב דמותו. אני סבורה שתדמית הוא אכן מושג שלפחות בעולם האידיאלי היה צריך להיפטר ממנו ולשפוט כל אדם על פי מה שהוא באמת ולא על פי מה שהוא נראה, אבל מסתבר שהחיים שלנו מכתיבים את הדרישה הזו לרושם וייצוגיות. והדוגמאות לכך רבות: כשהיינו ילדים אמרו לנו: "תתנהגו יפה…", אשה מנחה את בעלה איך להתלבש בגלל: "מה יגידו...".

בסדנאות שבהן לומדים כלים להצגה עצמית, המשמעות היא לא רק לימוד המשחק אלא גם ואולי בעיקר פענוח המסרים הלא-מילוליים של האנשים שמתקשרים איתנו. למשל: חוקרים משטרתיים לומדים כיצד לפענח את התנהגות העציר ולבחון את אמינותו, פסיכולוג מחדד את חושיו כדי לגלות פרטים על אישיות מטופל מעבר למילים שהוא אומר על עצמו וכד'.
ישנם כמובן אנשים שניחנו באינסטינקטים טובים ומפותחים והם יודעים לבחון שפת גוף עפ"י חוש, אך מרבית האנשים זקוקים ללמידה כדי לרכוש תובנות אלה.

עד כה הבחנו בין תדמית לדמות, אולם בד"כ המהות האמיתית שלנו מוקרנת החוצה כלפי ה-"תדמית". למשל: אדם שמרני בדעותיו סביר שיתלבש בצורה שמרנית ובצבעים שקטים או אישה פתוחה האוהבת להיות במרכז העניינים במפגשים חברתיים, תבחר גם את לבושה בהתאם - בגדיה יהיו מקוריים, מיוחדים וצבעוניים בליווי אביזרים המושכים תשומת לב.

האם יש עניין שאדם ינסה ליצור זהות בין דמותו לתדמיתו ?
האדם לא צריך לנסות, כי אצל אדם אמין צריכה להיות התאמה בין דמותו לתדמיתו.
לדוג': בחורה שמרנית בדעותיה לא תלבש בגדים פרובוקטיביים וחושפנים אלא אם כן תהיה לפניה מטרה שתדרוש זאת. למשל: אם מטרתה לחפש בן-זוג, יכול להיות שבאופן זמני היא כן תשדר מיניות, כך שהזהות בין הדמות לתדמית בהחלט קשורה למטרות, אך זמניות.

חשוב להדגיש כי כאשר ישנה חוסר התאמה בין דמות ותדמית מצד המשדר, נוצר קונפליקט אצל הצופה. המראה החיצוני והמסרים המועברים לא יתארו נכון את המחשבות והרגשות של המשדר והצופה לא "יקרא" אותו נכון. פער שכזה יגרום לאי הבנות וקצרים בתקשורת.
לדוגמא: מנהלת חברה גדולה שמתלבשת בביגוד זרוק, נסיונותיה להיות קשוחה לעובדים לא יתקבלו ברצינות והיא תתקבל בצורה חברית. לבושה של אישה בעלת מעמד שתואר צריך להיות שמרני ורציני.

בעל ספר החינוך אמר משפט קצר אך אמיתי מאוד: "אחרי המעשים נמשכים הלבבות".
אם תרגילו עצמכם לתדמית מסויימת בגלל מטרה זו או אחרת או כי השכלתם להבין שישנו פער בין המסרים שאתם מעוניינים להעביר לסביבה ובין המסרים שאתם מעבירים למעשה, הרי במשך הזמן דמותכם ותדמיתכם תהיינה אחת. כלומר: המראה שתציגו יהיה אתם האמיתי, מה שמתקשר גם לאמירה: "הבגד עושה את האדם".

"כשתעשה משהו עשרות פעמים תגלה פתאום שהוא קל לא בגלל שטבע המשימה השתנה אלא בגלל שתוך כדי העשיה החוזרת ונשנית משהו בך השתנה".

     ראלף וולדו אמרסון (1882-1803)
     פילוסוף ומשורר אמריקני


אילה וייס - בבצ'יק, עיצוב תדמית, מנהלת תפעול והדרכה אילה - עיצוב תדמית
טל: 077-4007978, 054-4649730


  http://www.tadmit4u.net