העיתון האלקטרוני לתדמית ושפת גוף
העיתון האלקטרוני לתדמית ושפת גוף
 



שלומית תמיר בן-ארי
דברים שרואים משם - לא רואים מכאן...
או במילים אחרות: ההלבשה התחתונה שלך - שלנו...

מאת: שלומית תמיר בן-ארי



קרה לכם כבר פעם, שהלכתם ברחוב ומצאתם את עצמכם נועצים עיניים בפרח הורוד שעל גוף האשה שלפניכם? ... לא, אני לא מתכוונת לפרח בדש הז'קט, אף לא לקעקוע שבזרועה.
אני מתכוונת לדוגמה על התחתונים שלה...

נכון שאין מראה מלבב יותר מלראות זוג תחתונים/חזיה מושקעים... כולנו אוהבים להסתכל על דברים יפים. השאלה היחידה היא - מתי זה מתאים?
והתשובה - לא במגרש העיסקי. לא בזמן העבודה. כל השאר - כאוות נפשיכן.

אז הנה כמה כללים ועצות - לכל דבר - זמן משלו, ולכל עת - המגיע לה.

דוגמת התחתונים וצבעם
אם האיר לנו היום במצב רוח של פרחים ופרפרים או נסחף לנו הלילה הנפלא אל תוך בוקר של לבבות, אין צורך לשתף את הקהל הרחב בחוויה הזו...
יתכן שתחתונים בגוון העור אינם סקסיים במיוחד, אך הם יוצרים מראה נקי מתחת לחצאית או למכנסיים. אחרת - נסחפות העיניים לבדוק את פשר "הכתמים" שנראים מבעד.
ואם נתייחס לרגע גם לסוג של הבד - יש להיזהר מתחרה, למשל, כדי לא לקבל טוסיק מלא בליטות. הבד צריך שיהיה חלק, ועליו ינוחו המכנסיים/חצאית.

גודל התחתונים וגיזרתם
יתכן ופיסת בד קטנה ושובבה מציתה את הדמיון, ומזרימה אדרנלין בדמו של המסתכל... אך אין ספק שאותה פיסה לא תצליח "לעכל" את "הנקניקיות" הקטנות או האחרות, הפורצות מעל לגומי של התחתונים או בצידי הטוסיק...
ויותר מכך: אם כבר נחלצנו מעודף שומנים, וכל העסק מחוטב להפליא, אנו נופלות בפח של התחתונים הקטנים הנכנסים לביקור בלתי מנומס אך יסודי במעמקי הטוסיק, כך שצריך כל הזמן "לארגן" אותם. מכירות את התנועה הלאומית של נשים ש"מסדרות" ו"מוציאות משם" בכל פעם שהן קמות מהכסא ונעמדות?... (ואנו עוד צוחקות על הגברים שמסדרים את "החבילה" במיקרו-תחתונים שלהם...)
ועוד נקודה שכדאי לשים לב אליה: כשהתחתונים אינם מכסים דיים, יתגלה העור במערומיו מבעד למכנסים/חצאית הצמודים עליהם. ואם הטוסיק שלנו כבר איננו חלק אלא עם צלוליט,
תהפוך גם אינפורמציה זו לידועה בציבור - והאישה תמיד אחרונה לדעת...
האגן צריך שיהיה "ארוז" מתחתיתו ועד למתניים. כן, שמעתי שבשנים האחרונות זה לא אופנתי, ושמזמן המכנסיים נמוכים כל כך, אבל אני, יש לי סבלנות. סוף הצדק לנצח, ובעיקר מאחר שנראה, שגם למעצבי בגדים ודעת קהל, נימאס לראות את בנות ישראל - וזה אופייני במיוחד בתרבותנו, מתכופפות - וכל תחתוניהם מתגלים - במקרה הטוב, או, מתכופפות - וכל חדוות חריצן מתרחב מחיוך מבוייש לקריאה מזמינה - במקרה הרע...
אז לשמחתנו קו המתניים מתחיל לעלות שוב, ועימו ישוב הסדר הציבורי...
אין ספק שכאשר אנו במגרש המקצועי שלנו, אנחנו צריכות למכור ולשדר תשומת לב ממוקדת על העבודה, ולא התעסקות עם עצמנו.
לא עבור זה משלם לנו הבוס, ולא את זה רוצים הקליינטים שלנו לקבל כתמורה עבור כספם.
וכמעט שכחתי: לבעלות ירכיים מלאות - מומלץ ללבוש תחתונים עם רגליות. זה מסדר את הגיזרה הכי טוב שיש.
ואם הסתובבת לך ככה סתם אחרי יום עבודה, ונשבית בקסמו של איזה סט סקסי, קטנטן ומדהים, והתחתונים לא עולים עליך בכלל - אל דאגה. אל תתפשרי על קומבינציה אחרת, לכי על הפנטזיה, ולכי אל התופרת שתוסיף לך פיסת תחרה לרוחב התחתונים, וכך תוכלי ללבוש גם חזיה גודל 80 C, עם תחתונים שהורחבו לגודל XXL. ניסיתי, ואנחנו נהנים עד עצם היום הזה...

החזיה - "תמיכה טכנית" - בעבודה, ו"חגיגה" בבית ובחברה
החזיה עברה שינויים מעניינים, כולם ראי לתרבות המקומית. מאביזר גדול שטח, אטום בד, שצבעו לבן, שעין-אדם חס ותשזוף, היגענו לחזיה מצומצמת, שקופה, צבעונית, שמחירה מגיע עד גובה 3 משכורות... בשנות ה- 80 פרצה מדונה לתודעה הבינלאומית, והכתיבה מושגים חדשים באופנת ההלבשה התחתונה, כשהוציאה אל מעל לחולצה, את החזיה בעלת הקונוסים שתפר לה ז'אן פול גוטייה. מאז הפכה היא לאביזר קישוט, ולא רק סומך נופלים...
ניתן ללכת עם חזיה בצבעים זהים או דווקא שונים מהחולצה, ליצור מראה אמנותי. ואם החולצה היא כבר שקופה - כדאי ללבוש חזיה בעלת דוגמא מעניינת שתתכייף למתבונן.
אם חגיגה - אז עד הסוף. הרי אין טעם ללבוש שריון קשקשים מתחת לחולצה השקופה...
אבל, כשמדובר במגרש העסקי/ מקצועי, שם כללי המשחק שונים. אין להכניס את תאוותנו בדלת. מאותה סיבה שהוזכרה קודם בענין התחתונים, גם כאן אין אנו משווקות את החזה המדהים שלנו על חשבון זמנו וכספו של הבוס. ובטח שאיננו רוצות שקליינט יגזול יותר מדי מזמננו בעודו עסוק בצלילה אל מעמקי החור הכחול...
החזיה צריכה להיות בלתי נראית, אפילו מתחת לחולצת כותנה לבנה. אין זה עניינו של אף אחד איזה סוג כתפיות יש לה, ומה הוראות הכביסה שעל הטיקט...

הקמיסול הקצר, והקומבניזון
מונעים "דיוור ישיר" של מה שלעורנו. הם יתנו כיסוי הולם ומקיף, ימנעו העברת אינפורמציה על מצבנו התחתון, יכסו כל "נקניקיה" שהתנפחה שלא בטובתנו: גם זו שנוצרת מעל ומתחת לגב החזיה, וכן אלה הפורצות מעל ומתחת לגבולות התחתונים, אלה שבמתניים ומעליהן, אלה שמתבטאות דווקא כשאנחנו מתיישבות, ובכלל מי נתן להן רשות... מכירים את התנועה האינסטינקטיבית של "לקום, להוריד את החצאית למקומה, ליישר את החולצה, להיות מובכת עם החשמל הסטטי..."?
אשה שלבושה היטב, איננה צריכה להתעסק עם הבגדים ולהסתדר עם כל שינוי תנוחה. הבגדים צריכים לחזור למקומם באלגנטיות, ולכן חשובים גם הפריטים הללו. אין להם יחסי ציבור כמו לחוטיני, או זמן תקשורת כמו למחוכים של פנינה רוזנבלום...
אז הנה אני מנסה להשיב כבודם האבוד, ולנער האבק מסיביהם הנכלמים...

איכות התוצאה הסופית של ההופעה, מתחילה בהלבשה תחתונה נכונה. אני ממליצה לכולנו להקדיש מסע קניות אחד רק לצורך זה.
אל תחשבו שלא רואים. כולם רואים לכולם, רק שאף אחד לא מדבר על זה בקול רם...
אז הנה אני שרה לכם - דברים שלא רואים מכאן - רואים משם !!!


שלומית תמיר בן-ארי, יועצת תדמית, מרצה לאפקטיביות אישית, מאמנת מוסמכת.
מנחת קורס שפת הגוף.



  http://www.tadmit4u.net