העיתון האלקטרוני לתדמית ושפת גוף
העיתון האלקטרוני לתדמית ושפת גוף
 



נאוה סביליה שדה
סוד היופי הקלאסי
השילוב ההרמוני בין אופי ליופי

מאת: ד"ר נאוה סביליה שדה



לעיתים קרובות אנו משתמשים במושג 'יופי קלאסי' בכדי לאפיין מראה הנתפס בעיננו כמופתי. מהו טיבו של 'היופי הקלאסי'? מהו אותו מופת המענג את עיננו? האם בכלל קיים מופת אסתטי אליו יש לשאוף? מאמר זה ידון באחד ההיבטים של שאלה זו, ובכדי להשיב עליה, יש ראשית כל, לשוב למקום בו נולד המושג - יוון הקלאסית.
נדמה, שעיון בתפיסות האסתטיות של העולם העתיק עשוי ללמד אותנו, אנשי הזמן המודרני, משהו אודות טיבו של היופי. הוגי יוון הקלאסית, כאפלטון ואריסטו, עסקו בחקר היופי, וניסחו כללים להגדרת 'היפה' במישנתם, מתוך הכרה בסגולתו של היופי לעורר אהבה.
באחד מכתביו של אפלטון נאמר, שאילו היתה התבונה בעלת מראה גשמי, היתה היא מעוררת אהבה עזה לעין ערוך, שכן יתרונו של היופי הפיזי, שהוא נתפס בחוש הראיה. מכאן, שלמרות ההסכמה הבסיסית לפיה היופי האמיתי אינו גשמי אלא רוחני, או בפשטות - "לא חשוב היופי אלא האופי", קיימת הכרה בסוד קסמו ובהשפעתו של היופי שבגוף. תחרות היופי הראשונה מאז ומעולם נערכה בין האלות אתנה, הרה ואפרודיטה, אלת היופי והאהבה בכבודה ובעצמה. זו האחרונה, שיופיה האלוהי שילהב אמנים רבים שציירו ופיסלו את גופה ופניה, היא זו שזכתה בתפוח הזהב הנכסף, לא לפני ששיחדה את השופט, רועה צאן בשם פאריס, באמצעות חשיפת שדה המושלם, והבטחה לתת לו את הלנה, הנערה היפה ביותר מבין בנות התמותה. בעקבות מסירתה של הלנה לידיו של פאריס פרצה מלחמת טרויה, ללמדנו, שמלחמות אינן פורצות סתם כך... מסופר, שיופיה של הלנה, היה כה מדהים, עד שבאחת ההפוגות שבין הקרבות, נישאו לפתע עיני הלוחמים אל על, לעבר חומות העיר טרויה, ונפעמו למראה הנערה שנעמדה והביטה לעברם. הכל הסכימו, כי עבור יופי שכזה, שעיניהם לא ראו מעולם, ראוי היה להיאבק ולהילחם אפילו במשך עשר שנים של מלחמה עקובה מדם...
ואכן, העם היווני העתיק התאפיין בנטיה טבעית לאסתטיקה ולחן, שנתפסו כחלק בלתי נפרד מן החיים. אין זהו מקרה, שהאמנות, בהיותה נחשבת לייצוג הנעלה ביותר של היופי, פותחה על ידי אמני יוון ורומא, והיתה למופת אמנותי לאורך ההיסטוריה. די להתבונן באחד משטיחי הפסיפס העתיקים ולהתענג על הצבעוניות ומשחקי העומק והפרספקטיבה של עיטוריו בכדי לחוות חוויה אסתטית. אמני יוון הקלאסית היו מודעים לכח השפעת היופי, ולכן פיתחו את אופן הייצוג של דמות האדם באמנות. משוררי התקופה חרזו ביצירותיהם תיאורים ססגוניים של אלים ובני אדם: אתנה אלת המלחמה והחכמה למשל, מתוארת בתור 'האלה כחולת העין', הנימפות זהובות שיער הן, ועורה של אפרודיטה, האלה שנולדה מן הים, לבן וצח הוא. גופן החושני של נערות חן העטויות שמלות שקופות פוסל בשיש, התנוסס מעל מקדשים וקידם בברכה את שובם של חיילים משולהבים משדה הקרב. השירה, הציור והפיסול גם יחד שופעים דימויים של נערים צעירים ומפתים, בחברה שכידוע, היתה פתוחה לקשרים חד מיניים.
לנוכח רוממות זו של היופי הפיזי עולה התמיהה - מהו אם כן היופי הרוחני ומהי בעצם חשיבותו?
לפי הוגי התקופה שדנו בשאלות אלו, האדם בעל היופי הרוחני יהיה, ראשית כל, בעל יכולת שליטה עצמית, איפוק ומתינות. תכונות אלו, הן אשר ינסכו באדם יופי רוחני, אשר יאפיל על כל תכונות פיזיות אלו או אחרות, כך שטיבן לא יהיה משנה כלל. היופי הרוחני הוא "נטול בשר אדם וצבעיו", כדברי דיוטימה, אישה חכמה ומיסתורית, המצוטטת על ידי סוקרטס. בפיסול התקופה מופיעים נערים ואלים במראה פנים 'נקי' ואחיד, בעל עיניים ואף אופיינים. מראה פנים דומה יאפיין דמויות כשל אפולו אל השמש והמוסיקה, זאוס אבי האלים, האלה אתנה, ואף בני התקופה. זהו למעשה המופת לפני אדם, או ה'יופי הקלאסי' עצמו! האמנם זהו שיא היופי? האם שומה עלינו לבקש מן המנתחים הפלסטיים לעצב את פנינו במראה זה? נדמה שלא כך הוא הדבר. פנים אלו נועדו בעצם להוות מראה גשמי ליופי רוחני, והן משקפות למעשה אופי ולא יופי. לא היתה בכוונת האמנים, למעשה, לתאר יופי פיזי מושלם, אלא מראה המשקף אב טיפוס לדמות אדם בעל תכונות אופי מסוימות הנתפסות כאיכותיות, אשר זכו לדיון נרחב בהגות הקלאסית. אין זהו דימוי של יופי, אלא למעשה 'לבוש' לאיכויות אופי מסויימות.
ואכן, מי שנתפס כמכוער ברוחו - יצורים חייתיים כקנטאורים ואחרים - זכה למראה שונה, שלאו דווקא יראה בעינינו כיעור, אלא כזה אשר נועד לייצג את היעדר האיזון שברוחו. ההתייחסות לכך מאפיינת גם את מראה הגוף - שרירי אבל במידה, וכן את שפת הגוף: ראשו של אתלט המוכתר בזר נצחון למשל מורכן קמעא והבעתו מופנמת ומהורהרת. הבעה זו נועדה להצביע על צניעותו ושליטתו העצמית - למרות שזכה בתחרות הספורט בה השתתף, אין הוא מביע גאוות יתר ובוחר להפנים את שמחתו וגאוותו. אתלטים נוספים בפיסול הקלאסי יתאפיינו בהבעה זו: עמידה איתנה אך שליווה; בוטחת, אולם אינה גאה מדי, ובקיצורו של דבר: מאוזנת.
חכמת האיזון הפנימי, מבין יתר הסודות השמורים, היא למעשה תמציתו של היופי הקלאסי. האדם בעל תכונה זו אינו צריך להיות בעל צבע עיניים או שיער זה או אחר, וגם לא בעל מידות גוף מסויימות, שכן איכויות אישיותו ישתקפו במבע פניו ושפת גופו. בעניין זה, ראוי להזכיר את דברי ההלל של נער יפה תואר בשם אלקיביאדס אודות סוקרטס מורו, בו היה מאוהב: סוקרטס היה ידוע בכיעורו הפיזי, דבר שניכר גם בפיסול דמותו באמנות התקופה. אולם תכונותיו הרוחניות היו כה מרשימות, שהאפילו על מראו החיצוני, הקרינו והאירו, עד שנדמה היה שיופיו עצום ורב מאין כמותו. יופי זה, הפורץ ומקרין מנפשו של האדם, הוא למעשה היופי הקלאסי האמיתי, והמופת אליו יש לשאוף.

בסיכומו של דבר, נדמה שקיימת שניות ואף סתירה כלשהי בין הנטיה הכללית להנאה אסתטית והסגידה ליופי הפיזי בעולם הקלאסי לרוממות היופי הרוחני. יחד עם זאת, ישנה כוונה, הניכרת בעיקר באמנות, ליצור הרמוניה בין שני ההיבטים של היופי באמצעות תיאור תנוחות גוף אסופות, הבעות פנים מופנמות ומראה מסויים שנועד לגלם את התכונות הרוחניות הנחשבות כ'יפות'. סתירה לכאורה זו עשויה להעלות פולמוס ולעמוד לדיון פורה, במיוחד לנוכח העובדה, שאנשי הזמן העתיק, ובעיקר האמנים, ידעו ליצור את ההרמוניה בין שני מימדים אלו. אודות היופי הקלאסי עשויות לעלות שאלות רבות נוספות: מהו ההבדל בין היופי שבאמנות ליופי שבטבע? מהו סוד ההרמוניה של גוון וצבע? מהם המדדים הנוספים להערכת היופי, הגשמי והרוחני, שקבעו האסתטיקנים הקלאסיים? מדוע נחשב העירום ליפה? מהו טיבו של היופי הנשי? מהי משמעותם של 'יפים' ו'יפות' מיתולוגיים כנרקיסוס, פסיכה או אנדרומדה? התשובות לשאלות אלו תמלאנה יריעות רבות, אולם נדמה, שנקודת המוצא היא אכן עקרון האיזון וההרמוניה שברוח האדם.


ד"ר נאוה סביליה שדה, מרצה וחוקרת אמנות ותרבות קלאסית. אתר
טל: 09-7492155, 054-2341019


  http://www.tadmit4u.net