העיתון האלקטרוני לתדמית ושפת גוף
העיתון האלקטרוני לתדמית ושפת גוף
 



לימור שיפוני
גיוון סגנונות תקשורת
מאת: לימור שיפוני



"חנוך לנער על פי דרכו". בין אם אנחנו עובדים מול אדם אחד, קבוצה, כיתה או קהל גדול, כולנו עובדים עם קהלים מגוונים מאוד. לאנשים שונים סגנונות תקשורת, איסוף ועיבוד מידע שונים. כל אחד צריך עבור עצמו משהו והוא ייטיב לקבל אותו בדרך הקלה והנוחה לו ביותר.

מה אפשר ללמוד מהקוסם מארץ עוץ?
רובנו מכירים את הסיפור על הילדה דורותי והחברים שהיא פוגשת בדרכה לקוסם מארץ עוץ; הדחליל שהרגיש שאין לו מוח; איש הפח שלא חשב שיש לו לב; האריה הפחדן שייחל לאומץ.

הקוסם הפעיל על מבקריו כישורי אימון יעילים וטיפח אצל כל אחד מהם את האמונה שאותו הדבר שהוא מחפש עבור עצמו נואשות, נמצא ברשותו מלכתחילה. הוא שיכנע את הדחליל להכיר בשכלו בכך שהעניק לו תעודה. איש הפח קיבל את מתנתו מהקוסם וידע כי יש בו לב על פי זה שהוא נשבר. האריה הפחדן הפך אמיץ ברגע שקיבל מדליה על אומץ-לב.

הקוסם זיהה אצל כל אחד מהמבקרים את סגנון עיבוד המידע האישי שלו; את האמונה טיפח דרך האמצעי שהתאים לכל סגנון. הוא זיהה את החלומות שלהם, את המטרה שראו לנגד עיניהם ומצא את מה שיגלם אותה באופן הברור ביותר עבור כל אחת מן הדמויות.

כשראתה דורותי את חבריה מקבלים את הדברים להם ייחלו, התפתחה גם בה האמונה כי היא יכולה לקבל את חפצה. גלינדה, המכשפה הטובה (אם תרצו - קוסמת) הנחתה את דורותי לשנן בקול "אין מקום כמו הבית, אין מקום כמו הבית, אין מקום כמו הבית..." הקוסמת זיהתה את החלום ואת סגנון עיבוד המידע של דורותי - דיבור, דיבור ועוד קצת דיבור וזה הערוץ בו בחרה כדי לחזק את נפשה של הילדה.

גיוון סגנונות תקשורת
הדרך בה קולט ומטמיע אדם מידע הופכת להיות חלק מסיפור חייו וקשורה בסגנון השולט בהתנהלותו בעולם. כאנשי מקצוע אנחנו שואפים להעלות את רמת מודעותנו האישית למערכת הייצוג של האחר. אנחנו זקוקים לכישורים מפותחים, לאמפתיה, הבנה ויחסי קרבה עם הלקוחות שלנו. ככל שנעשיר את רפרטואר סגנונות התקשורת שלנו, כך ייקל עלינו להגיע לכל אדם.

קיימים מספר סגנונות לימוד והטמעה. שלושת הבולטים הם לימוד שמיעתי, חזותי וקינסתטי (של תחושת התנועה). כיצד נזהה את סגנון הלימוד של הנמצאים מולנו?

אלה המשתמשים בראש ובראשונה בעיבוד שמיעתי ישתמשו במשפטים כמו "אני מקשיב" "תשמע" "זה נשמע לי הגיוני" "אני צריך להתכוונן אליך" "שומע אותך ברור".
אלה המשתמשים בעיקר בעיבוד חזותי מעצבים דימויים לחוויותיהם הפנימיות. הם זוכרים ומעבדים על-ידי מיקוד של תצלומי בזק. הם משתמשים במשפטים כגון "אתה רואה?" "זה לא נראה לי" "תסתכל" "הבט" "בוא נתמקד בזה רגע".
בעלי נטייה קינסתטית משתמשים בשפה של דימויי גוף וממיינים מידע ע"פ תחושות "אני לא תופס" "תהייה בקשר עם" "תחזיק רגע את המחשבה הזו" "תפסיק להאחז בנימוק הזה".

האבחנות המפורטות לעיל יכולות לסייע לבעלי מקצוע העובדים מול לקוחותיהם בטלפון או באמצעי תקשורת כתובים לזהות את סגנון עיבוד והטמעת המידע של לקוחותיהם ולפנות לערוץ התקשורת המיטבי שלהם. אבל מה על אלה העומדים מול קהלים גדולים שהם דוממים רוב הזמן? דוממים? לא בדיוק... אבל בהחלט רבים. מה עושים?

מומלץ למספרי סיפורים, מרצים ושחקנים, לשזור בדבריהם משפטים, מחוות וגווני קול הפונים לכל שלושת ערוצי התקשורת המרכזיים. גוונו את סגנונות ההבעה שלכם וכל אחד מן היושבים בקהל יוכל לקבל את מבוקשו ולהבין בדרך הנוחה לו את מה שאתם מנסים למסור. ומעבר לכך - גם מקהל גדול אפשר לקבל מידע. בפעם הבאה שאתם עומדים לפני הרבה אנשים שימו לב - יש כאלה המכווצים את עיניהם כשאתם מציגים פיסת מידע מורכבת - אלה הם הקולטים חזותית. הם מנסים לחדד את התמונה שיצרתם עבורם. יש כאלה המבקשים מכם לחזור על מילה לא ברורה או שואלים שאלת מידע - אלה המבינים בראש ובראשונה משמיעה. לפעמים תוכלו לראות אותם רוכנים קדימה או קוראים "לא שומעים" גם אם אף אחד אחר לא מתלונן על כך. יש בקהל כאלה הנוגעים בגופם לעיתים קרובות במהלך דבריכם, זזים בכיסא יחד עם התפתחות העלילה שאתם מגוללים. אלה הקולטים קודם כל בתחושת תנועה.

הדרכים השונות לאיסוף מידע על הקהל ולקוחותיכם כמו גם השימוש במידע הזה הופכים לכלים רבי עצמה ובה בעת מפתחים הערכה לחוויה של האחר.

סיפור
רב העיירה ישב ולמד בחדרו כששמע נקישה על הדלת. פנימה נכנסו שניים מתלמידיו וסיפרו לו כי לא מכבר השתדכה בת פלוני לבן אלמוני וכי אין ידם משגת לערוך טקס הכנסת כלה. הפך הרב בראשו, חשב על כל המקומות מהם יכול לקחת והבין כי אין בידו להושיע. קם ממקומו ואמר:
"נלך לסוחר העשיר הגר בקצה השני של העיירה"
"אבל הוא קמצן ידוע" ענו התלמידים.
"בכל זאת נלך" השיב הרב.

הגיעו לבית הסוחר וזה קיבלם בסבר פנים מדוד. ארח אותם בביתו, הגיש לפניהם משקאות וממתקים וכשהרגיש הרב כי הגיעה השעה ציין בפני הסוחר את סיבת בואם. הסוחר שתק רגע, שלח ידו אל כיס מכנסיו והוציא משם פרוטה שחוקה ומלוכלכת. הוא מסר אותה בדחילו ורחימו ביד הרב. זה קם ממקומו, קד קידה עמוקה בפני הסוחר, שיבח את נדיבות ליבו, ברך אותו והורה לתלמידיו כי הגיעה השעה לצאת.
ברגע שיצאו ונסגרה הדלת מאחוריהם החלו התלמידים זועמים:
"פרוטה שחוקה ומלוכלכת! זה מה שנתן?! כיצד הסכמת שיעלוב בך כך? הרי אתה הרב!"
הרב סימן להם במחווה של אצבע המונחת במאונך על שפתיו והם המשיכו ללכת.
כעבור דקות מספר שמעו צעדים מאחוריהם. הסוחר עקף אותם, עמד לפני הרב והוציא מתוך כיסו עוד פרוטה. גם זו הייתה שחוקה אבל לא מלוכלכת.

הרב קד בשנית, ברך את האיש, שיבחו והחמיא לו והסוחר שב לביתו.
"מה?! פעם שניה? אתה לא מבין שהוא מנסה להשפיל אותך?!"
הרב סימן באצבעו שוב והתלמידים שקטו. הם המשיכו ללכת. כעבור כמה דקות הופיע הסוחר שוב ומסר ביד הרב פרוטה נוספת. התלמידים לא אמרו דבר. המעשה חזר על עצמו שוב ושוב ועד שהגיעו לביתו של הרב כבר היה בידיהם כל הסכום הדרוש להכנסת כלה ואף למעלה מכך.

נכנסו שלושתם לבית הרב והתלמידים תבעו הסבר. אמר הרב "מכל אדם אפשר לקבל רק את מה שהוא יכול לתת ורק באופן בו הוא יכול לתת. לא יותר, אבל גם לא פחות".


לימור שיפוני, אימון אישי ועסקי. אמנות בין אישית™.
מחברת הספר: "סיפורים שעושים את העבודה".



  http://www.tadmit4u.net