העיתון האלקטרוני לתדמית ושפת גוף
העיתון האלקטרוני לתדמית ושפת גוף
 



דפנה חוטר-ישי
אסתטיקה וכתב היד
מאת: דפנה חוטר-ישי



כיצד נזהה נטייה לאסתטיקה בכתב היד ואיך נגדיר חוש אסתטי כשאנו מאבחנים את כתב היד?

על-פי המילון, אסתטיקה, פירושה: תורת החן והיופי. אסתטיקן, או אדם אסתטי הוא "יפה, נאה, נעים, עשוי בטעם טוב, הגורם הנאה לרואה". (מילון אבן שושן). אולם הקונוטציה החברתית למילה אסתטיקה היא רחבה יותר.

המונח אסתטיקה עצמו, שפירושו ביוונית הוא "להיות מודע", נטבע על-ידי הפילוסוף הגרמני אלכסנדר גוטליב באומגרטן, במחצית הראשונה של המאה ה-18. אנו נחזור לעניין המודעות בהמשך.

אסתטיקה היא דיסציפלינה פילוסופית הקרובה לפילוסופיה של האומנות וליסודות הפילוסופיים של היופי, וקשורה לחקר החושים. האסתטי הוא כל דבר הנתפס על ידי החושים. החוויה האסתטית היא עונג או הנאה הנגרמים מעצם ההתבוננות ביצירת אומנות או בטבע. הנאה הנובעת מעצם ההתבוננות בדבר בלי קשר לפונקציה או לתפקיד שממלא האובייקט. הפילוסוף דייויד יום טען כי היופי יוכל להיות מושג באמצעות "סידורם של חלקים ובנייתם באופן כזה... שיעוררו הנאה וסיפוק לנפש".

היופי והאסתטיקה בסופו של דבר הם בעיני המתבונן. אולם עדיין קיימות אמות מידה המגדירות, בתרבות המודרנית, מהי יצירת אמנות מרשימה, בעלת ערך אמנותי גבוה.

כשאנחנו מתבוננים בכתב יד ואומרים עליו כי הוא יפה, אנו יכולים "לפרק" אותו לסימנים הספציפיים המרכיבים אותו והיוצרים את תחושת ה"יופי". ניתן במקרה הזה להתייחס לגישתו של יום שטען כי מקור היופי הוא בקיומו של סדר הרמוני בין מרכיבי האובייקט, במקרה שלנו הכתב.

כתב בעל ארגון מאוזן, רישות הרמוני בין השחור (הכתוב) לבין הלבן הנוצר על-ידי מרווחים סדירים ופרופורציונאליים לכתב ושאינם יוצרים צפיפות מוגזמת או אוורור יתר וחורים בעריכה; כתב ששוליו תקניים וממוקמים באופן הגיוני לכתב, שאינם רחבים או צרים מדי, וששומרים על סדירות לאורכו של הדף. צורת כתב עגולה ורכה, ללא הגזמות ופלישות, תנועה הרמונית ומאוזנת שאינה משתלחת מחד ואינה רפה ונוקשה מאידך. קו דק ועדין, שפות קו חדות. איזון בין תמונת הצורה לתמונת הארגון, לעיתים דומיננטיות לתמונת הצורה.

מוסכם עלינו כי רובנו, בראותנו כתב כזה, נאמר עליו דבר ראשון כי הינו כתב יפה. אולם מה אנו יכולים להסיק מכך שהכתב נחשב ל"יפה"? ניתן לשער במקרה כזה כי הכותב או הכותבת שמים דגש על האופן בו נראים הדברים המבוצעים על-ידם. יש סדר פנימי באופן התנהלותם, חשיבותם ופרשנותם את המציאות, הנובע מצורך לפעול בהתאם לחוקיות ולוגיקה ברורה ומובנית. זו מאפשרת, בסופו של דבר, קבלה והשתלבות חברתית מתוך הערכה לתפקודו, המבקש ליצור אפקט חיובי בעיני הסביבה עימה הוא בא במגע.

זוהי שאיפה הנובעת מחוש טבעי ומולד לצד התנסויות וחווית ראשוניות שמכוונת לעשייה שתוצריה יהיו נעימים לעיניו ולחושיו של הכותב. זאת תוך מודעות לרושם שהתוצרים הללו עושים על הסביבה.

אז למה בעצם אנו מתכוונים כשאנו אומרים על כותב מסוים כי הוא בעל חוש אסתטי? שהוא בעל טעם טוב, כשרון אמנותי, יודע להעריך יצירה, מראה יפה של חפץ זה או אחר? בעל חזות יפה או לבוש מיוחד? שואף לסידור הבית וסביבת הפעילות באופן כזה שנוכל לומר - זה יפה, ומסודר, נעים לנו להסתכל, אנו אוהבים את זה, זה אסתטי; אך אולי נוכל גם לומר - זהו כותב בעל חשיבה מקורית, ייחודית, מעורר בנו סקרנות ועניין ובעל פוטנציאל לייצר משהו שיגרום לנו להנאה?

כאשר אנו מיחסים לחוויית-היפה גורמים כמו נדירות, חד-פעמיות, חוסר שגרתיות, אנו יכולים לומר שאין נוסחה כללית המגדירה מראש את היפה.

האם אמנים, מתחומי אמנות שונים, הינם בעלי חוש אסתטי? אנו מכירים את כתבי היד של אמנים רבים שרחוקים מרחק רב מתמונת הכתב שתיארנו בתחילה כ"יפה". הכתב בעל צורות מקוריות, הרחוקות מהתקן, כמעט ובלתי קריאות. כתב המתקדם על הדף בחופשיות רבה, שקשה לומר שיש כאן מודעות או התנהלות מחושבת; לעיתים פולש לשורות הבאות ועושה במרחב הנייר כ"בתוך שלו". כתב כזה יכול ללמד על חוסר תשומת לב וחוסר אכפתיות למה שמעורר הכתב או האובייקט אותו מייצר הכותב. בין אם זה לבושו, יצירותיו או רעיונותיו.

האם נוכל לומר על בעל כתב כזה כי הינו בעל חוש אסתטי? ואם נבקר בביתו או במשרדו ונראה מהומה ובלגן ונבחן את אופן לבושו ונזהה חוסר אכפתיות והזנחה בעוד שעל קירות ביתו תלויות יצירות אמנות מעשה ידיו, שכל אחת מהן מעוררת בנו רגש חיובי עז, האם נוכל לטעון כי האיש חסר חוש אסתטי?

במקרים אלו, המרכיב האסתטי בא לידי ביטוי דווקא במקוריות, בחד-פעמיות וביצירתיות המחשבתית של הכותב שבין היתר מעידים על יכולות מרתקות כגון התבוננות ופרשנות ייחודית של המציאות וביטוין האמנותי. אנו מכירים כתבי יד של אמנים דגולים כפאבלו פיקאסו, סלבאדור דאלי ועוד... וכן אמנים ישראלים כגון יגאל תומרקין, מנשה קדישמן או אמנים מדיסציפלינות אחרות כגון מוזיקאים, סופרים ומשוררים אשר את כולם מאפיינת המקוריות, הייחודיות, היכולת לברוא יצירה אינדיבידואלית שמפעימה את לבנו כשאנו נחשפים אליה.

אם כך, מיהו בעל החוש האסתטי? אותו כותב בעל כתב הרמוני, נעים לעין, צורני, מסודר ומאורגן, ללא תופעות צורמות וחריגות? או דווקא זה בעל הכתב הפרוע, האישי שאינו מתחשב בחוקים ובכללים?

הניסיון לימדנו שדווקא בעלי הכתב היפה הם לאו דווקא אנשים אסתטיים, או שקשה להכיל את החוש האסתטי שלהם על כל תחומי חייהם. לדוגמא. אדם יכול להיות בעל כשרון גבוה לציור או לפיסול, בעל חוש אומנותי מפותח המאפשר לו ליצור ולעצב חפצים או חלל באופן ייחודי ומרשים, אולם הופעתו החיצונית הינה מרושלת. לעומת זאת, בחורה בעלת טעם טוב בלבוש אך חסרה כל כישרון אמנותי.

אולי בכלל עלינו לחפש את האסתטיקה במקומות אחרים. ייתכן שיופיו של הכתב מלמד דווקא על דיכוי היצירתיות? התנהלות מחושבת על הדף יכולה אולי לשמור על הגיון פנימי בין מרכיבי הכתב בכללותו, אולם בד בבד לפגום ביכולת להפיק רעיונות, יצירות ותהליכים מקוריים, ראשוניים ומרגשים.

בפתיחת הדברים צוטט פירוש המונח אסתטיקה מיוונית - "להיות מודע". לנושא המודעות יש קשר הדוק עם תהליכי החשיבה והיצירה שאנו בוחנים בבואנו לאבחן את הכתב.

אין ספק שככל שתנועת הצורה הינה דומיננטית יותר, אנו מניחים כי מודעותו של הכותב הינה גבוהה יותר. ככל שתנועת התנועה היא השלטת, ניתן לומר כי הכותב מונע באמצעות דחפיו, האינסטינקטים שלו ויצריו. מצד אחד המודעות גורמת לאדם להסב תשומת לב לאופן בו הוא נתפס בעיני הסביבה, ולאופן בו דבריו, נוכחותו, התנהגותו ומעשיו משפיעים ומתקבלים בעיני הזולת. אולם, עד כמה המחשבה המושקעת פוגמת ביצירתיות? ייתכן כי השאיפה ליופי החיצוני, המתבטא באותו כתב יפה היא בעצם שאיפה לקונפורמיות וריצוי, הבאה על חשבון יצירה אסתטית ואישית?

אולם אסתטי הוא לאו דווקא מקורי. אנו עלולים לחטוא למונח ולפרשו באופן מוטעה. אסתטי הוא תוצר של המכלול, התוצר הסופי והרגש שהוא מעורר.

כך שלא נוכל לשפוט עד כמה המודעות חוסמת את היופי, או מסייעת לו. אין ספק שתהליך של יצירה כלשהי מחייב שחרור מדפוסי חשיבה אשר בולמים את הפרץ הטבעי של הרעיונות, הבאים לכדי גיבוש וגשמיות באמצעות יצירה.

כאשר אנו מציינים לגבי אדם כלשהו כי הינו בעל טעם טוב וחוש ליופי, עלינו להבין מה המשמעות של ההגדרה הזו. עלינו להיות מגובשים מבחינת הטרמינולוגיה, ולזכור שהכול, בסופו של דבר, הוא בעיני המתבונן.


דפנה חוטר-ישי, גרפולוגית מוסמכת, מנהלת מכון "מישרים קו".
טל: 03-9040603


  http://www.tadmit4u.net