העיתון האלקטרוני לתדמית ושפת גוף
העיתון האלקטרוני לתדמית ושפת גוף
 



אורנה ורניק
לחיות עם שכנים
מאת: אורנה ורניק



השכנים מעלינו מעסיקים עוזרת שאוהבת לשטוף את המרפסת באמצעות צינור. אלא שכתוצאה מכך גם המרפסת שלנו כולל השולחן והמפה נשטפים בזרם, שלא לדבר על זכוכית הויטרינה המתמלאת כתמי-מים. מה עושים?

ובכן, לידע את בעלי הבית. לשוחח איתם להסביר להם שאתם לא נוהגים לשטוף את המרפסת באותו היום איתם. כל בקשתכם היא לצמצם את השימוש בצינור.

זאת דוגמה אחת מיני רבות לסכסוכי שכנים.

השכנה מלמעלה אוהבת להטביע את האדניות שלה במים. למה שאתם תקבלו את הנזילות היישר למרפסת שלכם?

גם כאן, אפשר לבקש מהשכנה שתשתמש בבסיס לאדנית הקולט את המים.

זוג שכנים שכר דירה בבנין. בלילות המיטה "נוסעת" הלוך ושוב. אתם משתגעים מעצבים. רוצים לישון. אי אפשר.

מה כן אפשר? לקנות גומיות מיוחדות שימנעו את "נסיעת" המיטה ולהניח אותם ליד דלתם.

הבן של השכנים מתאמן בנגינה על כינור. אתם יוצאים מדעתכם? חכו רגע. כדאי לשוחח עם הוריו ולידע אותם לגבי שעות המנוחה. בכל בנין יש שכנה שכל יומיים מכינה לבעלה את שקית הזבל ליד הדלת, שחס וחלילה לא ישכח בבוקר עם צאתו לעבודה להשליך אותה. בינתיים כל חדר המדרגות מסריח. יפנה ראש הועד בשם כל הדיירים לאותה שכנה ויעדכן אותה בנוגע לסרחונות. חדר המדרגות הוא רכוש ציבורי ואף אחד לא רשאי לנכס אותו לצרכיו.

לשכנה המבקשת קילו סוכר בקשה - להחזיר קילו סוכר. לא 2 קילו כדי להביע את תודתכם, ולא משהו אחר במקום. כדי שנשמח לעזור הלאה, רצוי להחזיר בדיוק מה שלווינו.

לא היינו בבית והגיע משלוח פרחים. השכנים התנדבו לקחת אותו, הגדילו לעשות ואף צ'יפרו את השליח בטיפ. אנא מכם, שאלו אותם "האם אנחנו צריכים להוסיף בעבור טיפ שאולי נתתם לשליח"?

מדרגות - מי אומר שלום קודם. ממש כמו במערכון של הגשש. ובכן, זה לא חשוב. העיקר שמישהו יתחיל. אל תחכו, אמרו שלום, ותיענו. אפילו המהום או מנוד ראש ייחשב לברכת שלום.

חזרתם בלילה מבילוי? נסו שלא להרעיש בחדר המדרגות. נעלי עקב נוקשות בלילה על המדרגות - לא מנומס. הגדילה לעשות שכנה (אלמנה ערירית) שבקשה מהשכנים בדירה הצמודה שלא להוריד את המים בשירותים בלילה. זה מעיר אותה מהשינה. הבת של השכנים חוזרת לאחר חצות מבילוי, ומפעילה את הניאגרה. זה מפריע לשכנה. אצלה שוררת דממה. אירוע כזה מפר את שלוות-נפשה. זה מסוג המקרים השייכים לערוץ ה"אי הידברות" שכן, אי אפשר להבטיח לה כלום. אפשר למנוע מאנשים לקום בלילה לשירותים? ברור שלא. וזה כבר פתח לכעסים השמורים בבטן.

מעלית - תא קטן המכיל מספר אנשים שלא בדיוק מחבבים האחד את השני.

רוב המעליות כיום הן מרווחות ויכולות להכיל מספר אנשים. הראשון שנכנס רצוי שיכנס קצת פנימה, כדי לפנות מקום לאדם הבא אחריו. נאמר שנכנסתם למעלית, רגע לפני שהדלת נסגרת אתם רואים את השכנה (כן, ההיא שלא גומרת לדבר) מגיחה ללובי. החזיקו את דלת המעלית פתוחה ושאלו אותה האם היא רוצה לעלות.

סגירת דלת המעלית, למרות שראיתם את השכן או השכנה נכנסים, מהווה הצהרת כוונות. מאוד לא מנומס.

גם לאלו ששכחו להתבשם (מאוחר ואין זמן) אנא מכם, אל תרססו את בקבוק הבושם במעלית. הבא אחריכם עלול להיחנק. להזכירכם, אין חלונות במעליות.

גם טפטוף של שקית זבל, עלול להשאיר במעלית צחנה. זכרו שאתם לא המשתמשים היחידים בה. רצוי לחזור ולנקות.

מסגד - אופנה חדשה הגיעה למחוזותינו. אנשים שגרו בניו-יורק למדו שלא נכנסים הביתה נעולים בנעליים שדרכו על המדרכות המזוהמות. מה עושים שם? מורידים אותם בכניסה ועוברים לנעלי-בית. לא משאירים את הנעלים מהרחוב בחוץ. ואילו כאן? ההיפך הגמור. בבתים הכי מצוחצחים ניתן לראות סמוך לדלת הדירה, תערוכה של נעליים. לפי הנעליים אנחנו יכולים לדעת כמה גרים כאן ומה הם נועלים. ובכן רבותי, ככה לא נוהגים. נעליים פרטיות שלכם, מכניסים לתוך הבית.

עישון - תמיד יהיה שכן שאשתו או ילדיו הגלו אותו החוצה למרפסת בגלל העישון שלו. מה לעשות שואלת השכנה. "אני נחנקת. למה אני צריכה לסבול את העישון שלו? אשתו לא מריחה את זה ואצלי זה נכנס הביתה". לשכן הזה, רצוי לספר לו שכל עשן הסיגריה שלו עולה היישר אליכם, ואתם מאוד תעריכו לו יתחשב בכם... נשאר לקוות שהוא לא יעבור לעשן בחדר המדרגות.

בתים צמודי קרקע:

גם פה לא חסרות בעיות. אלא מה, כאן אנחנו יכולים שלא לפגוש את השכנים בתדירות הרבה יותר גבוהה מאשר בבית דירות. הכל כאן הרבה יותר אישי. אופי הקשרים מתוקף הנסיבות - אישי יותר.

אבל! איך אפשר לישון בשבת בבוקר כשכבר בשעה שמונה שכנכם מפעיל את מכסחת הדשא? שמונה בבוקר בדיוק. לא דקה פחות. ניתן לחשוב שכל הלילה הוא חיכה לשמונה בבוקר. בשעה עשר מתבררת הסיבה, האורחים מגיעים. הגינה מבריקה. אותם אורחים (אתם כבר מכירים אותם מהביקור הקודם) יש שם מישהי שכשהיא צוחקת, החלונות רועדים. הרי לא תשביתו שמחות, נכון? לכן נשתוק. נסבול בשקט עד שאחרון האורחים יעזוב. ומה עם הנכדים שצורחים מהרחוב בשבת מוקדם בבוקר "סבתא תראי מה קנינו?" אז מה אם קפצתם מהמיטה בבהלה. ילדים זה שמחה... ואנחנו לא נאמר מילה.

השכן שתל גדר-חיה שתפריד בינכם לבינו. את הצד שלו הוא דואג לגזום. את הצד שלכם? ששורט אתכם כשאתם עוברים בשביל הצר? זאת כבר בעיה שלכם. אז הפתעה! אפשר ומותר להעיר לשכן "אם לא קשה לך, אנא ממך גזום גם את הצד השני בבקשה" הוא מסרב? מתעלם? לא רוצים לריב איתו? שלמו לגנן שלו. זה מחיר השקט. מומלץ מניסיון.

השכנים צורחים בשפה זרה, רבים, אתם לא מבינים כלום - עדיף לא להתערב. רק במקרה של זעקות מומלץ להזמין משטרה. ליתר ביטחון.

בד"כ רוב הבעיות יכולות להיפטר ע"י שיחה שקטה. הבעיה היא שלא עם כולם אפשר לדבר. יעידו על כך שפע התביעות והגישורים שיש בין שכנים.

קצת אופטימיות:

אולי ניקח דוגמה מהדוד "סם"? שם כשנכנסים לגור שכנים חדשים (בד"כ מדובר על בתים צמודי קרקע) נהוג שהשכנה הקרובה מחכה יום ואז... מצלצלת בדלת ומגישה לשכנים החדשים עוגה. מנהג נהדר. פתח לכל החטטניות "להרביץ" סקירה מהירה על התכולה ולקבוע את המנעד הפיננסי של הדיירים החדשים.

חייכו, הודו לשכנה. אין צורך להחזיר בעוגה חדשה. אחרת זה לא יגמר...

לרוב, ניתן לפתור את רוב אי ההבנות ע"י שיחה עם השכנים. אין זה אומר שאין מקרים המגיעים עד לבתי המשפט או ל"גישור" וזאת כשכשלו ערוצי הדיבור.

השאלה היא איך מדברים. אפשר להתחיל בטונים צורמים ואז נסתמים כל ערוצי השמע של השכן שמולך. ואפשר לדבר בנועם. האינטונציה קובעת לאן "ילך" הויכוח. אם נציע דרך חלופית, אולי השכן יתרצה והבעיה תיפתר. לא עובד אצל כולם, בדוק!

תמיד אפשר להתנחם שמעבר לפינה יום אחד נגיע לדיור מוגן. שם כבר נהיה פטורים מעונשם של השכנים. ואולי לא?


אורנה ורניק, יועצת תדמית, מנהלת פורום נימוסים והליכות ב- Ynet.
טל: 052-2333990


  http://www.tadmit4u.net